<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי ירמיה</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ונראה דאע"ג דבני ארץ ישראל היו מרבין להקשות, כמו שכתבתי, בנחת היו נושאין ונותנין ליישב דבריהם אלו לאלו על העיקר. והיו מחבבין זה את זה. כדאיתא התם [סנהדרין כ"ד ע"א] בוא וראה כמה מחבבין זה את זה. ובני בבל לא נהגו [כך]. ומתוך כך שלא היו מקבלין אלו דברי אלו בנחת היו יוצאין בעירוב ולא היו מבררין את הטעם לאמיתן. אבל בני ארץ ישראל היו מתיישבין בדבר בנחת, וסלקא להו אליבא דהילכתא. וזכות ארץ ישראל מסייעתן.
